פסק-דין בתיק ת"א 8967-03-10

פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב, וזאת במסגרת תביעה שהגיש התובע להחזר הלוואות שניתנו לנתבע לשיעורין, ואשר משיקולי אגרה הועמדה ע"ס כולל של 535,062 ש"ח נכון ליום 15.11.09, כשברקע טענת התובע, כי ההלוואות ניתנו לנתבע מתוך היכרות רבת שנים עמו, היכרות עסקית מתחום התכשיטים שלימים העמיקה והפכה ליחסים חבריים. עוד נטען, כי הלוואות ניתנו לידי הנתבע מפעם לפעם בהתאם לצרכיו, וזאת בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע, בין היתר, בעקבות הליך גירושין שעבר.

טענות הצדדים:

התובע טוען, כי בעת מתן ההלוואות סיכמו ביניהם, כי סכומי ההלוואה יהיו צמודים למחיר קילוגרם זהב טהור, וכך נעשה בפועל. דהיינו, בעת מתן כספים לנתבע תרגמו הצדדים את סכום הכסף שניתן עפ"י שוויו כזהב טהור נכון למועד עריכת החישוב, כשזה נקבע כמקובל בענף התכשיטים עפ"י מחיר אונקיה לזהב טהור, תוך שהנתבע רשם את שוויו בזהב טהור על גבי פתקים, אשר צורפו לכתב התביעה. התובע המשיך וטען, כי כך פעלו הצדדים במשך כשמונה שנים עת הלווה לו כספים, ובכל פעם שניתנה הלוואה הוצא פתק שבו אישר הנתבע את יתרת חובו לתובע, כשחוב זה מוערך בשוויו של ק"ג זהב טהור.

עוד טוען התובע, כי הנתבע לא הכחיש את עצם נטילת ההלוואות, וכן לא כפר בסכומי החוב הנטענים, אלא שבשל קשיים כלכליים הודיע לתובע, כי אין ביכולתו לשלם את מלוא סכום החוב אלא ישלם, לכל יותר, סך של 150,000-200,000 ש"ח, וזאת כפי שעולה משיחות שהוקלטו בינו לבין הנתבע, ותמלילן צורף לכתב התביעה.

אל מול זאת ניצבת גרסתו של הנתבע, המעלה מס' טענות הגנה, חלקן טענות מקדמיות וחלקן טענות לגופו של עניין. כטענות מקדמיות טען, כי יש להורות על ביטול התביעה מחמת שיהוי בהגשתה, על רקע הימנעותו של התובע לתבוע את זכויותיו במשך שמונה שנים שחלפו מאז ניתנה ההלוואה הראשונה , הסתמכותו של הנתבע על מצג זה ושינוי מצבו לרעה.

כמו כן, טען הנתבע לדחיית התביעה מחמת התיישנות. בהעדר הסכם הלוואה וקביעה לענין מועד פרעון ההלוואה, הרי שמכוח חוק החוזים יש לפרעה תוך זמן סביר לאחר קבלתה, והוא המועד ממנו מתחיל מירוץ ההתיישנות. מכיוון שהתובע והנתבע ניהלו קשרים עסקיים החל משנת 2002, הרי שבעת הגשת התביעה בשנת 2010 חלף המועד להגשתה וחלה התיישנות.

לגופו של עניין, טען הנתבע טענות עובדתיות סותרות. מחד נטען על ידו, כי לא ניתנה לו כלל הלוואה ע"י התובע, ולחילופין טען, כי אם וככל שניתנה לו הלוואה, הרי שניתנו מספר רב של הלוואות בסכומים ובמועדים שונים, להבדיל מהלוואה בודדת, וכן ההלוואות לא ניתנו במסגרת חברית כי אם במסגרת עסקית כדרך עיסוק של התובע, תוך הפרת ההוראות הקבועות בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג- 1993 (להלן: "החוק"), זאת מאחר ולא נערך הסכם הלוואה בכתב, לא נרשמו תנאי ההלוואה ושיעור הריבית שיחול. עוד טוען הנתבע, כי דרישת קיומו של חוזה בכתב מקום בו מדובר בהלוואת חוץ בנקאית הינה דרישה מהותית והוא היוצר את חיוב הנתבע במסגרת עיסקת היסוד. בהעדר חוזה הלוואה כתוב לא קמה עילה עפ"י עסקת היסוד, והתובע אינו רשאי להיפרע מן המלווה, וזאת בהסתמך על סעיף 8 לחוק.

בנוסף טוען הנתבע, כי אם וככל שתיקבע זכאותו של התובע להשבת ההלוואה, הרי שקמה לנתבע הזכות לקיזוז, וזאת בשל העובדה כי התובע ניהל את עסקיו ממקום עסקו של הנתבע בלא ששילם דמי שכירות, או השתתף בהוצאות השוטפות בגין העסק, כגון: ארנונה, מים, חשמל וטלפון, כן העובדה כי הנתבע שימש "כמכבסה" להלבנת כספי התובע, שכן הנתבע קיבל מהתובע הזמנות עבודה במחיר לא ריאלי לשוק, בעוד התובע גרף רווחים על חשבונו של הנתבע והלבין את אותם רווחים באמצעות חשבוניות שהנפיק הנתבע ואשר נמסרו ללקוחות התובע. עוד נטען, כי הנתבע הוא שניהל מערכת חשבונאית מול רשויות המס וניהל ספרים כחוק עבור התובע.

לכתב התביעה צורפו עותק הפתקים משנת 2009 שנכתבו בכתב ידו של הנתבע, המעידים לגרסתו של התובע על כמות הזהב שניתנה לנתבע, כאשר התאריכים נוספו בשלב מאוחר יותר ע"י התובע. כן צורף מכתב מיום 1.3.10 ערוך בידי מר יאיר קאשי אשר מפרט את שיטת חישוב מחיר זהב כמקובל בענף התכשיטים, וכן צורפו קלטות ותמלילי שיחות שנערכו בין התובע לבין הנתבע מיום 22.11.09, מיום 17.2.10 ומיום 21.2.10.

התובע הגיש תצהירים מטעמו ומטעם שני עדים נוספים, מר יאיר קאשי ומר יוסף ידיד ציון. הנתבע הגיש תצהירים מטעמו ומטעם שני עדים נוספים, מר רחמים כהן ומר מנחם מלכה. העדים נחקרו על תצהיריהם במסגרת חקירות נגדיות ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון:

טענות דיוניות מקדמיות - שיהוי והתיישנות

התיישנות

תקופת ההתיישנות בתובענה דנן הינה שבע שנים, כשתקופה זו נבחנת מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 בהתאמה).

לצורך בירור סוגיית ההתיישנות במקרה שלפנינו, יש לדון בכמה שאלות:

1.  שאלה מקדמית, האם ניתנה הלוואה, או שמא לא ניתנה הלוואה כלל, כגרסת הנתבע?

2.  מהו המועד שנועד לפירעון אותה הלוואה/ הלוואות?

3.  מהו מועד הולדת עילת התובענה, כשהתשובה לשאלה נגזרת משתי התשובות הראשונות.

אם נקבע כי ניתנה הלוואה אלא שכגרסת הנתבע, היה על התובע לדרוש את פירעונן כבר בשנת 2002  עת החלו הצדדים בקשרים עסקיים ועת ניתנה ההלוואה הראשונה, הרי משהוגשה התביעה בשנת 2010, או אז התביעה התיישנה. מנגד, אם ניתנה הלוואה אחת שהשתלמה לשיעורין ומועד הולדת עילת התובענה החל בשלהי שנת 2009 כטענת התובע, עת דרש הוא לראשונה את פירעון החוב בעקבות סגירת הנתבע את עסקו, הרי שהתביעה טרם התיישנה.